ע"ע 7962-09-17 גלעד גולדשטיין נ' קרן הביטוח ופנסיה של פועלי בניין ("פסק הדין")
פסק הדין, הידוע בשם "תקדים גולשטיין", עוסק בזכותו של יורש למשוך כספים שנצברו בקרן פנסיה של מבוטח שנפטר לאחר שהגיע לגיל פרישה, אך לפני ששולמו לו תשלומים מן הקרן.
מאחורי הסוגיה הפנסיונית עמדה שאלה אנושית ומעשית: האם קרן פנסיה עמדה בחובתה ליידע את המבוטח על האפשרויות העומדות בפניו במועד קריטי, והאם מחדל ביידוע יכול להשפיע על זכויות היורש לאחר פטירת המבוטח.
המנוח הגיע לגיל פרישה והיה זכאי לקבל קצבת זקנה. ואולם, הוא היה במצב סיעודי בתקופה שקדמה לכך ונפטר בטרם שולמו לו תשלומים מהקרן. בנו ויורשו היחיד ביקש למשוך את הכספים שנצברו, בעוד הקרן טענה כי הבקשה הוגשה באיחור וכי הזכאות כפופה להוראות התקנון.
בית הדין בחן את חובות היידוע של הקרן, את התקנות החלות ואת דיני ההשתק והמניעות. בפסק הדין נקבע כי הפרת חובת הגילוי המוגברת של קרן הפנסיה, ובענייננו גם חובה סטטוטורית מפורשת בסוגיה מהותית, משתיקה את הקרן ומונעת ממנה לטעון כי הבקשה הוגשה באיחור.
בית הדין הוסיף והמליץ לבחון מתן הוראות משלימות שיבטיחו את יידוע המבוטחים טרם הגיעם לגיל קצבת זקנה על האפשרויות העומדות בפניהם, כדי לאפשר להם לכלכל את צעדיהם באופן מושכל.
ההכרעה, אשר מאוזכרת בפסקי דין רבים שניתנו לאחריה, עוסקת במפגש שבין דיני פנסיה, חובות מוסדיים וזכויות יורשים. היא מחדדת את אחריותן של קרנות הפנסיה במועדים שבהם החלטה אחת – או היעדר מידע – עשויים לשנות את התוצאה הכלכלית עבור המבוטח ומשפחתו.