ע"א 7980/98 שרון (צ׳ופי) פרוינדליך נ' אורן חליבה ("פסק הדין")
פסק הדין של בית המשפט העליון עוסק בעוולת גניבת עין ובהגנה על שם מסחרי שמקורו בכינוי אישי. המערער פעל במשך שנים תחת הכינוי "צ׳ופי", ואילו המשיב עשה שימוש בשם "צ׳ופי מוסיקה" במסגרת פעילות עסקית דומה.
הסוגיה המשפטית הייתה רגישה ומעניינת: האם כינוי אישי יכול להפוך לנכס מסחרי מוגן, והאם שימוש של אדם אחר באותו כינוי במסגרת עסק מתחרה עשוי להטעות את הציבור ולפגוע במוניטין.
בית המשפט העליון בחן את יסודות עוולת גניבת העין – מוניטין וחשש להטעיה – ואת ההגנה הקיימת בדין ביחס לשימוש בשם אדם. בפסק הדין נקבע כי בנסיבות המקרה הונחה תשתית לכך שהכינוי "צ׳ופי" רכש מוניטין עסקי, וכי השימוש בשם דומה בתחום עיסוק דומה יוצר חשש להטעיה.
אחת הקביעות החשובות בפסק הדין היא כי מי שמשתמש בכינויו שלו כשם מסחרי, ובא אחר ומשתמש באותו כינוי לצורך עסקו שלו, עשוי – בתנאים מסוימים – לבצע עוולת גניבת עין כלפי הראשון. בית המשפט עמד על כך שבנסיבות העניין היה בדמיון הרב בין שני השמות המסחריים כדי להטעות את הציבור ולפגוע בזכותו הקניינית של בעל המוניטין.
פסק הדין היווה תקדים בבית המשפט העליון והבהיר כי מוניטין מסחרי אינו מוגבל רק לסימני מסחר רשומים או לשמות תאגידיים. גם כינוי, שם במה או שם מסחרי שנבנה לאורך שנים עשוי לזכות בהגנה משפטית, כאשר הציבור מזהה אותו עם עסק מסוים.
מדובר בפסק דין בעל ערך לכל מי שפועל בתחומי הבידור, המוזיקה, המיתוג, התוכן והשירותים האישיים, שבהם השם המסחרי של בעל המקצוע הוא חלק מרכזי מן הנכס העסקי שלו.